תמיד אמרו לך שאם תעבדי בתחום האהוב עלייך מהר מאוד התחום יהפוך ממה שהיה תחביב – לעבודה. ישחוק אותך ולא תרצי לעשות את זה יותר. מה גם, שבתחום שמעניין אותך – אין כסף.

בואי נשלוף מהמותן סטיגמה נפוצה: המחשבה שאם את אוהבת ילדים, העבודה כגננת וההתעסקות עם מסות גדולות של ילדים מהצד המטפל תהפוך אותך לפחות סבלנית לילדים שיהיו לך, או לילדים שלך. זה לא בהכרח נכון, מה גם שאת רואה את הדברים קצת אחרת.

תעשי בכל יום בקטן את מה שיום אחד את רוצה לעשות בגדול

את העזת ובכל זאת בדקת את האפשרות להפוך את התחביב האהוב שלך למקור פרנסה. כל יום קצת, בזהירות, בדקת ולמדת עוד ועוד. מצאת קבוצות בפייסבוק של אנשים שעוסקים בתחום ותקופה ארוכה היית ״צופה שקט״, לא כתבת כלום, לא שאלת שאלות אבל קראת בשקיקה את הסיפורים והחוויות של אלה שעושים את זה באמת. השאלות והדילמות עניינו אותך במיוחד כדי שכשיום אחד את תהיי שם, תדעי מה לעשות.

הרעיונות מתחילים לזרום, ואת מבינה שהשעות שאת מבלה בעבודה הנוכחית שלך הן שעות מתות, שעות מבוזבזות בהן יכולת לעשות דברים משמעותיים לקידום העסק שאת חולמת להקים. את אפילו מדמיינת איך תיראי, מה תלבשי כשתפגשי אנשים מהתחום, על מה תדברו וקצת מפחיד אותך להיראות חדשה בתחום.

תשוקה מהולה בחששות

הפחד מציף אותך, אמנם העבודה הנוכחית מכניסה כסף הביתה ומניחה לך את האוכל על השולחן, אבל אין לך יותר סבלנות ויותר מזה שאת לא נהנית להעביר את היום בעבודה בציפייה להפסקות ולהיעדרות של האחראים עלייך (מה שמאפשר לך לגלוש באינטרנט ולהדפיס חומרים על התחום שכן מעניין אותך) את מרגישה שאת ממש סובלת. נמאס לך, את מתעוררת בבוקר ולא כיף לך לחשוב על שמונה השעות הבאות.

מתוך מחשבה של הדברים שאת כן יכולה לעשות עם הזמן שלך, את מנסה ומשלבת את התחומים, מתחילה למצב את עצמך לאט לאט ולבד בתור בעלת מקצוע. עברה יותר משנה מאז שהתחלת לחשוב על ההסבה המקצועית שתשנה את חייך, והיום את כבר כותבת בקבוצות הפייסבוק ושואלת שאלות. מנסה לסגור את הפינות של חוסר הוודאות.

כשאנשים שואלים אותך מה את עושה ובמה את עובדת, התשובה הראשונה היא תיאור המשרה החלומית שלך, ורק אחרי זה, אם את רוצה להרחיב, את מציינת שאת כרגע עובדת בעבודה אחרת אך את מתכננת לעזוב בקרוב לצורך התרחבות ופתיחת עסק של ממש זה השלב הבא.

ההתפתחות העסקית שלך

את עוברת אבולוציה טבעית, מלאה בפחד משינויים, בחששות, התרגשות, צמרמורות נעימות וכאלה שקצת פחות, את מוצאת את עצמך מדברת עם עיניים נוצצות מול כל מי שמוכן לשמוע ומספרת על מאמר שקראת בתחום, מראה עבודה שלך, סיפור הצלחה שנולד תחת ידייך, ובאותו זמן, כשאף אחד לא רואה, החששות מציפות אותך.

בעבר שיתפת חברים טובים ומשפחה קרובה בפחדים שבמעבר מעבודה במה שמהווה מקור פרנסה לעבודה במה שהיום הוא החלום שלך. משהו שאת פשוט עושה מאז שהיית קטנה – בווריאציות שונות. על בשרך גילית שהאנשים הכי קרובים הם מנפצי החלומות הגדולים ביותר שתפגשי כי באמת אכפת להם ממך ולא היו רוצים לראות אותך נופלת ומתרסקת, גם אם זה במחיר של לוותר על הגשמת החלום שלך. הם מעדיפים לשמור אותך עם הרגליים על הקרקע, ואם יכלו היו עוטפים אותך בגיליון פצפצים ענקי – כדי לשמור עלייך ולוודא שלא יקרה לך כלום. בשלב הזה את צריכה דווקא את החולמים, אלה שלא פוחדים לשחק גם אם זה אומר שהם עלולים להפסיד, אלו שמאמינים בך ויכולים לתת לך את התמיכה, הכוח לו את זקוקה.

אני את שלי עשיתי!

הגיע הרגע שבו קבעת פגישה עם ההנהלה והודעת על התפטרות. הצעת להעביר את הבאה אחרייך הכשרה באהבה ובסבלנות ולעזוב מבלי להשאיר חור בהיעדרך. מנסים לשכנע אותך בנימוס ושואלים מה השלב הבא, הניצוץ אצלך בעיניים נותן להם להבין כמה את רצינית ומוכנה לעשות את הצעד.

היום את כבר הרבה אחרי, את יודעת מי את, מה את יכולה לתת ולתרום לעולם, כמה את טובה ואת מוכנה ללמוד כל הזמן. לא חסרים רגעים של חרטה, רגשות אשם ותהיות, והם מהולים ברגעים מדהימים של סיפוק בהם את יודעת ומבינה שעשית את הדבר הנכון.

התהליך הזה הוא מטורף, ובמבט לאחור את לא מאמינה שעברת את כל זה והיית כזו גיבורה, את קולטת באילו מפלצות דימיוניות נלחמת? את גיבורה אמיתית.

עברו כמה שנים ואפילו למשפחה שלך היום את מצליחה להסביר במה את עובדת, מי הלקוחות שלך ו..כן אימא, יש בזה כסף

את המכתב הזה אנחנו כותבים בשבילך, תדעי שאנחנו פה בסטרוברי סטודיו מעריכים אותך ומבינים כל שלב שעברת וכל שלב שאת עוברת. אנחנו פה בשבילך.

אהבת? יש לך תובנות או שאלות שתרצי לחלוק איתנו? מוזמנת ליצור קשר או לשתף פה למטה בתגובות.

The post כשזה בא מהלב appeared first on סטרוברי סטודיו.